<h1>כל בו הלכ' מסוכנת סימן ק"ט</h1>
<h2>דף לז.</h2>
השוחט את המסוכנת, אחד בהמה דקה ואחד בהמה גסה, צריכות פרכוס אחר השחיטה, ביד או ברגל, או שתכשכש בזנבה. בהמה דקה שפשטה ידה ולא החזירה, אסורה, שאין זה אלא הוצאת נפש בלבד, אבל ברגל בין פשטה ולא כפפה, בין כפפה ולא פשטה, כשירה, שהרגלים כבדים אל הבהמה, לפי שהם רחוקים מן הלב ומן הראש. ובהמה גסה שאבריה כבדים עליה, אם לא היה מעט חיות בה, לא היה לה כח לא ביד ולא ברגל, לא לפשוט ולא לכפוף, לפיכך בין ביד בין ברגל אם פשטה אף על פי שלא כפפה, או כפפה אף על פי שלא פשטה, כשירה.
<h2>דף לז:</h2>
ואי זו היא מסוכנת, כל שמעמידין אותה ואינה עומדת, אפילו אוכלת היטב. וכתב הראב"ד ז"ל לא שמעמידין אותה בידים, דההיא אפילו עומדת לאו כלום היא עמידתה, דמעשה עץ בעלמא הוא, אלא שמעמידים אותה בגערה או במקל, ואם עומדת מותרת. וכל שהיא בחזקת (בריא) [בריאה], ואף על פי שאין בה אחת מכל אלה, שאינה מפרכסת כלל, מותרת.
<h2>דף לח.</h2>
וכתב הר"ז ז"ל דמסוכנת שהיתה ידה פשוטה וכפפה, לא נתברר בדברי (הר"ף) [הרי"ף] ז"ל. ונראה לומר דהלכה בהא כשמואל דשרייה, ומוסיף הוא על דברי (הרב) [רב]. עכ"ל.
<h2>דף לח:</h2>
וחיה אפילו גסה, הרי היא כבהמה דקה לפרכוס, לפי שהיא קלה להתנועע. ועוף, אף על פי שהוא קל בתנועתו, לא החמירו בו בפרכוס כמו בבהמה דקה. והטעם מפני שאין כח חיותו גדול, לפיכך במעט חולי אפס כוחו, ואם תקף חוליו עד שקרוב למות, לא היה לו כח אפילו לרפרף בעינו או לכשכש בזנבו, ולפיכך אם לא רפרף אלא (בגופו) [בגפו] ולא כשכש אלא בזנבו, הוי פרכוס וכשר.
